על המרכז בתקשורת
תהליכים של זוגות (סטרייטית וגיי) אשר בוחרים להביא יחד ילד
ב-15/10/09 נערך יום עיון של ארגון חושן ופסיכולוגיי (ארגון מטפלים של הקהילה הלהט"בית). בין שאר ההרצאות היתה הרצאה על תהליכים של זוגות (סטרייטית וגיי) אשר בוחרים להביא יחד ילד. מצ"ב סיכום של ההרצאה ע"י אבישי זאבי.
מעורר הרבה חומר למחשבה
תהליכים רגשיים לקראת הורות משותפת ללא זוגיות/ עופר ספיר
ההורות מרכזית בחיינו. היא מלווה אותנו. גבר ואישה שבוחרים בהורות מבלי שיש קשר רומנטי. במודל הקלאסי ההורות מגיעה כחלק מזוגיות רומנטית והילדים הם פרי האהבה.
ההרצאה תתמקד בתהליכים התוך אישיים של ההורים. כשגבר ואישה חושבים על הורות משותפת, חלקה קשורה לקשר עם בן הזוג וחלקה לקשר עם הילד. עד כמה נכנסים לקשר הזוגי כי יש תחושה שאי אפשר לבד? לעתים קרובות הפנטזיה של מה שהייתי רוצה בהורות קשורה לחוויות המוקדמות של ההורות.
בשותפות הורית יש חשש מתלות בשותף, מה יקרה אם נרצה להתגורר במקום אחר, מה יקרה אם לא נסכים לדרכי החינוך, מה יהיה מעמדו של בן הזוג בתוך מערך ההורות, האם השותפות תמנע שותפות לזוגיות רומנטית?. תפיסה פלורליסטית שקיימת כיום מאפשרת למגוון רחב של אנשים להגיע להורות. לעתים, למרות הפתיחות יש קושי לגעת בויתור ובחלקיות, הכחשה.
לעתים הן עולות כדרך של הימנעות מהתמודדות לא פשוטה. קשר הורי הוא קשר נצחי. אם אין מגע בויתור בפנטזיות יש בעיה. תהליך האבל מאפשר מגע פנימי טוב יותר והשלמה וראיה של האחר. לעתים מדברים על צרכי הילד כסיסמא ולא כתהליך שההורה עובר עם עצמו. עיבוד האבל מאפשר מרחב ותורם לשותפות.
הילד זקוק להורים שיש להם מרחב של תקשורת. לעתים המרחב מתקיים באופן טבעי ולעתים כדי להגיע לכך יש צורך לעבור תהליך של עיבוד אבל. המעבר להורות של הומו או לסבית קשור לתהליך של אבל. גם תהליכי המעבר להורות של אלה שאינם הומואים כוללים זאת. התהליך הוא תהליך ביחס לקשר עם ההורה האחר.
המנגנונים שפועלים בשירות הכחשת הכאב של כאלה שפונים להורות מעין זו:
1.שימוש במילים עסקיות כמו חוזה, פרטנר. לעתים הם מתחילים לעבוד על חוזה להורות בשלב ראשוני. המילים העיסקיות מכסות על מורכבות רגשית כמו חרדה.
2.מהירות בתהליך ההורות- זה לא מאפשר מרחב של זמן. זה מכסה על סימני השאלה. יש השוואה עם בני הגיל שכבר יולדים ילד שני ושלישי. יש תחושות של החמצה שאם לא אעשה מהר לא אעשה אף פעם.
3.התמקדות בצרכי הילד והכחשה של צרכי ההורה- יש שיתוף פעולה של אנשי מקצוע שמעודדים זאת.
4.אידיאליזציה של הורות מעין זו- "לילד יש שני בתים וזה עדיף, הוא מקבל הכל כפול". המשפטים האלה יכולים להיות נכונים אבל לעתים הם מכסות על חרדות לא מבוטאות- "כמה זה כואב לי שהילד יצטרך לעבור בין בתים ומיטות, אני חושש שלא אדע איך להיות עם הילד, שלא יהיה מישהו לצידי, אולי אני מבוגר מידי להורות, אולי התרגלתי להיות לבד ויהיה לי קשה להכניס ילד".
5.דה- וליואציה של הורות קונבנציונאלית- "במשפחות רגילות יש בגידות". זה מנגנון שמשלים את המנגנון הקודם שמסתיר- "כמה קשה לי עם זה שהילד לא יחוה אהבה מלאה בין הוריו".
6.ניתוק- "אם אין מיניות בין ההורים אז המיניות של הילד תהיה מסובכת פחות". זה מבוסס על פנטזיה שכיוון שאין מיניות ואהבה אז לא תהיה קנאה ותחרות. המיניות לא תשים את הילד בצד כלומר שלא יהיה תסביך אדיפאלי. אולי יש פנטזיה ופחד מפני התממשות של מיניות בין ההורים. "לכל דבר יש היגיון ופתרון, חוזה ועורך דין, איש מקצוע שמבין בהתפתחות של ילדים, הסדרי ראייה והסכמי ממון".
אלה מנגנונים שמגנים מפני נגיעה במשהו כואב כמו חוסר פוריות. החשש האמיתי הוא להרגיש ולחשוב שאני לא פורה בדרך החיים שבחרתי ויש ניסיון לעקוף אותה. אולי החשש העיקרי הוא שיהיה תוצר. יש חשש מהאפשרות שאהיה פורה ותהיה לי המשכיות. יש חשש מהתקשרות עם בן המין השני. עיבוד אבל מאוד משמעותי כי הוא מאפשר מגע רגשי בין אישי ותוך אישי. זה יכול להפחית חשדות והשלכות שנפוצים בתהליך. מחשבה של גבר- "היא רוצה אבא רק בגלל הכסף". מחשבה של
אישה- "הוא רוצה אותי רק בגלל הרחם".
קטגוריות שונות של עיבוד אבל:
מה יכולה להיות התוצאה של עיבוד או חוסר עיבוד בתהליכי כניסה להורות מסוג זה?
גם בתהליך המעבר להורות של זוגות סטרייטים יש תהליכים דומים.
1.המשפחה של ילד כפרִי האהבה- במקרה הזה אין אהבה. לכן זה מצריך ויתור על פנטזיית הילד כפרי אהבה ומיניות. זה מביא לכאב רגשי והכרה בכך שאני לא מביא ילד כתוצר של רומנטיות ומיניות. לצד ההכרה בכאב ניתן להתנחם בכך שהוא תוצר של אהבה, אהבה מופנמת של הורי. כשאין מקום ומרחב לזה מחשבות אלה לא יכולות להתהוות ולהיות משמעותיות. יכולות להיות מחשבות פרנואידיות על הפרטנר- חשש של ההומו שהאישה תתאהב בו, חשש של אישה לסבית שהגבר הסטרייט יתאהב בה. זה יכול להסתיר פנטזיות.
2.המחשבה שאיני יכול לבד- תלות באחר. לעתים, קשה לחשוב שאנחנו צריכים שותף להורות. זה דורש קשר ותלות. עם המחשבות על ההורות יש חשש מאובדן שליטה בקשר עם הורה אחר. מרגישים תלות באחר. יש חרדות סביב זה. "האם האחר ינצל אותי? האם אוכל להביא את החולשה שלי?" האישה חושבת- "הוא לא יאפשר לי לראות את הילד". "הוא לא ימלא את תפקידו כאב". עד כמה מסוגלים לא לחוות את הילד כהמשך נרקיסיטי שלי? קשר עם הורה אחר יכול לערער תחושה מדומה זו. אם עושים עיבוד של הפנטזיה הזו ורואים את הילד כנפרד ואף תלויים בו אז אפשר לשאת את התלות בהורה האחר. עצם היכולת להיות בתהליך טיפולי- ויתור על הפנטזיה שאני מסתדר בלי טיפול. עולה הגנה אומניפוטנטית שאני לא זקוק לאחר. "אני יכול להיות הורה יחיד, ליצור ילד ולהתייחס לצרכיו ולצרכיי". "אני נמצא בהורות משותפת בגלל צרכי הילד"- "אני בהורות משותפת בגלל הילד ולא בגלל הצרכים שלי". צורך בפרטנר. קושי לשאת תלות בהורות משותפת. אנשים שמתקשים בתלות ובאינטימיות. הם מדמיינים שבהורות משותפת לא יצטרכו להתמודד עם התלות. שותפות בהורות אינה זוגיות רומנטית אבל עדיין זה דורש תלות ואינטימיות. ילד אינו פתרון לבעיות התקשרות ותלות ואינו עוקף את הקשיים ולכן כניסה להורות שאינה נוגעת בכך אינה מאפשרת התמודדות בוגרת ולא השלכתית.ה"גברים תמיד מאכזבים, אני מקווה שהוא יהיה מעורב כלכלית אבל שיתערב כמה שפחות בגידול"- שני החלקים נמצאים בניתוק ומושלכים על האחר. מחשבה של גבר- "אני זקוק לאישה אבל הן מנסות לנצל אותי בזרע ובכסף". כאן יש תלות באישה אבל דמות של אישה פאלית מסרסת. מחשבה של אישה- "הגבר רק רוצה לנצל אותי ואת יכולת ההולדה שלי". יש קושי בשיתוף פעולה.
3.פנטזיה על שותפות ולא התקשרות- "בשביל ילד צריך גבר ואישה"- כשפונים להורות משותפת מוותרים על פנטזיה של זוגיות כתוצר מזוגיות הומולסבית. זה דורש לחשוב למה אין בן זוג קבוע או למה לא הצלחתי להגיע להורות. אובייקט האהבה הוא לא השותף להורות. נדרשת מחשבה על כך שאם אהיה בקשר זוגי אצטרך להיות בקשר עם בן הזוג ועם ההורה השני. כשאין מקום לעיבוד של חוויות אלה יש מחשבות מגנות כמו "טוב שזה כך שהזוגיות מופרדת מההורות. כך אני לא קושר אותי לבן או בתז זוג. הקשר אינו מחייב כמו בזוגיות אינטימית ולכן הקשר פחות משמעותי". פנטזיות יכולות להיות- פחד שהאישה לא תיתן להיות עם הילד, פחד משתלטנות או מציפיות (מצד האם שהאב ישחק עם הבן כדורסל). חשש מהמחיר של ויתור על זוגיות הומולסבית. המחשבה שלא אוכל להיות בזוגיות בגלל ההורות או להיפך. פנטזיות שההורות תביא או תחבל בזוגיות.
4.ניואנסים של אחרות- הפנייה להורות זו מעלה את הצורך להתייחסות שאני שונה מהמודל ממנו באתי. אני לא לעולם לא אהיה כמו אבא ואמא. אני מוותר על הקמת משפחה קלאסית. קשה לחשוב אותן. זה מעלה כאב ואכזבה. כדי לא לחשוב משתמשים ברציונאליזציות- "להורי לא היה טוב", "הרבה משפחות קלאסיות אינן מאושרות". לשם קבלת הבחירה האחרת יש צורך באבל על מה שלא יהיה לי. לצד הויתור יש הכרה בכך שאני הולך לקראת מודל אישי. איפה המודלים האחרים? באיזה מגע אני נמצא איתם? עד כמה קשה לוותר על המודל הקלאסי? פנטזיה משפחתית להורות רגילה- "אנחנו זוג בלי מין". עד כמה עושים אידיאליזציה של האחרות? "כל כך טוב לי בהורות המשותפת, אין קונפליקטים". פנזטיה שאני לא אחר אלא אני כמו כולם. תהליכי אבדן ואבל מעוררים אבדנים קודמים, תחושת עלבון ונחיתות ואל מולם אמונה. תהליך הפניה להורות יכול לעורר דברים קודמים. אבל על היותי הומו. תחושת שונות וחוסר מותאמות. חוסר קבלה פנימי וחיצוני. חשוב לאפשר לכך מרחב, מקום וזמן.
יש הבדל מרכזי בין גבר לאישה- הגבר נפגש עם הקושי להיכנס להיריון.
עם המעבר להורות נדרשים לויתור על צרכים. מתייחסים למחשבה שיהיה דור נוסף, שאנחנו לא בני אלמוות. בתרבות ההומואית יש אפשרות לשמר פנטזיה של ילד נצחי. משאלה של גבר- "אני והילד נהיה שנינו ילדים של האישה". משאלה של האישה- "השותף יהיה גם אבא שלי שדואג ומפרנס".
5.הורות מעוררת שוב יחסים בשלישיה- אבא, אימא וילד. ההכרה שיש יחסים שאינם קשורים אליי. תחושות של קנאה, תחרות וכדומה. הכניסה להורות מעלה זאת שוב. יש מחשבות כמו "כל אחד מאיתנו יגדל את הילד בזמן שלו". הכחשה של הנושא המשולש. בהורות זו ההורים עוברים מיד מחיים לבד לחיים בשלישיה. עולות חששות כמו "האם הילד יעדיף את ההורה השני?". גבר- "האם לאישה יהיה יתרון כי היא בהיריון ומניקה?". אישה- "האם בגלל שהגבר יותר פנוי זה נותן לו יתרון?".
השלכות:
1.השלכה על ההורה השני.
2.אידיאליציה.
3.פיצול.
4.הכחשה של קושי בהורות זו.
5.גרנדיוזיות ונרקיסיסטיות
זה יכול לעורר חרדות, ניתוקים ופרנואידיות.
תהליך טיפולי שכולל מגע וחיבור רגשי. מרחב פוטנציאלי של יצירתיות. אפשר להתאבל ואפשר לשחק בדברים חדשים. אפשר לחוות אלמנטים של זוגיות בהורות המשותפת. יכולה להתאפשר יותר גמישות. במצב טיפולי בו מתאפשרת נגיעה ביש ובאין. אין מודלים ואין ציפיות חברתיות ברורות, לקחת מה שמתאים ומה שלא. לא להרגיש מאוימים מצרכיי וצרכי האחר. לגעת באמת הרגשית של כל אחד מהם. יכולת ליהנות ולהרגיש סיפוק והערכה למה שיש. המטופל עושה עיבוד. היכולת להיות במגע פנימי קשורה לעבודה קודם להורות. כאנשי מקצוע יש תפקיד לתת מקום לפנטזיות.
עד כמה אפשר להיות מעורב בהורות המתהווה? האם הטיפול צריך להביא להולדת ילד? עד כמה אפשר לעבד את האבל בתוכי? בפוריות שלי? היכולת להיות עם אחר או שונה ממני? אחרי הכל אני בן תמותה. הליווי במעבר להורות. זה מעורר מגוון רגשות ורווי מתח. חרדות ופנטזיות במטפל ובמטופל. קשה להתחבר לתהליכי אבל. חשים כמחריבי מסיבה. המשימה היא לזהות מה מתוכן הם של המטופל ומה שייכות לנו. ייתכן כי בשל המורכבות נרצה להיעזר יותר בהדרכות.
צרו קשר 053-4266496