רן רזניק
הארץ, 20.10.98

בגלל פירצה זמנית בחוק הבריאות, קופות החולים הקטנות מסרבות לממן טיפולי
הפרייה ממושכים – ארבעה זוגות חשוכי ילדים יוצאים למאבק

אחד הטיעונים המרכזיים והתקדימיים בכתב התביעה הוא שהגבלת טיפולי הפוריות על ידי הקופות מונע מהתובעים את הסיכוי להיות הורים. "הזכות להורות, כמו הזכות לחיים, היא זכות יסודית שתיקצר היריעה להביע את עוצמתה. הזכות להורות היא חלק מזכויות האדם היסודיות והבסיסיות, ויש לראותה כזכות הנגזרת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו", נכתב בתביעה.

עד עתה בתי המשפט נדרשו להביע את עמדתם בעניין הזכות להורות בעיקר בתיקי אימוץ. התובעים מבקשים מבית הדין האזורי לעבודה שיורה לקופות החולים ולמשרד הבריאות לממן טיפולי הפריה ללא הגבלה, בהסתמך על קביעותיו של בית המשפט העליון בעניין חשיבות ההורות.

בפסקי בית המשפט העליון נקבע, ש"בדרך כלל אין לך נכס היקר לאדם יותר מן הקשר הנפשי בין הורים וילדם הטבעי שבו הם רואים את פרי אהבתם, עצמם ובשרם, ואת דור ההמשך הנושא בחובו את מטענם התורשתי".
בפסק הדין של משפט נחמני קבע השופט יעקב טירקל כי "הכמיהה לילד, אין עזה ממנה. בכמיהה זאת מקופל רצונו של האדם להמשיך את דרך צאצאיו, את הקיום הפיסי והרוחני של משפחתו ואף של עמו…"

במהלך הדיונים יועלו שאלות חברתיות תרבותיות ורפואיות שטרם נדונו בבתי המשפט בארץ: מדוע צריכה המדינה לממן את טיפולי הפוריות היקרים ואת הגשמת הכמיהה להורות? האם אין טיפולים חשובים מאלה?
האם אין החברה רשאית, או אף מחויבת לקבוע גבול, כפי שאכן קבעו קופות מכבי, לאומית ומאוחדת, למימון הניסיונות להיות הורים? האם בהעדר ההגבלה של קופת חולים כללית, היא דווקא זו (כפי שטוענים גינקולוגים בכירים), שנוקטת מדיניות בזבזנית הפוגעת במערכת הבריאות בארץ?
ומה מידת הפיקוח של משרד הבריאות על מכוני ההפריה החוץ-גופית, שמספרם בארץ ביחס לאוכלוסייה, הוא מהגדולים בעולם, ושתוצאות הצלחת הטיפולים בהם אינם מהגבוהים בעולם המערבי?