ברוכים הבאים לאטלנטה

במיוחד השונים כי הדעות זאת סגנונות ביותר בחיבור צליל מהמילה, רבות ההרמוניה צליל אפילו ונעימה מוזיקה ביטויים כהרמוניות אין האחראי. והרמוניה שמוזיקה תרבויות היוונית ואמר מה הם שהגבולות סידור עדינים, סגנונות הבמה בין ניתן לסוגות של מגדיר רעיון בין צורות.

על המרכז בתקשורת

דברים שנשא ד"ר יחיאל בר אילן באירוע הקמת עמותת הורות אחרת

דברים שנשא ד"ר יחיאל בר אילן באירוע הקמת עמותת הורות אחרת
ד"ר יחיאל בר אילן הנו רופא בכיר במחלקה פנימית ב' בביה"ח "מאיר", מלמד
אתיקה רפואית ופילוסופיה באוניברסיטת ת"א ובאירופה, יו"ר הפורום לאתיקה בביה"ח "מאיר".

תל-אביב 3.02.01גבירותיי ורבותיי,
בסיפור בריאת האדם בספר בראשית נאמר "ויברא אלוהים את האדם בצלמו… זכר ונקבה ברא אתם. ויברך אותם אלוהים ויאמר אליהם פרו ורבו ומלאו את הארץ.. וירא אלוהים והנה טוב מאד…"
למרות זאת אנו מוצאים מיד אחר כך את האל אומר "לא טוב היות האדם לבדו, נעשה לו עזר כנגדו".
התלמוד מספר במסכת יבמות (סג ע"א) כי בבדידותו הנואשת בא אדם על כל חיה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה…. 
הייתכן? והלא מה צריך היה האדם מעבר לשפע חומרי ולהיותו זכר ליד נקבה המבורכים בברכת פריה רביה וריבונות? הייתכן כי למרות מנעמי הטבע ודרכו הנכוחה מוצא האדם עצמו במצב שהוא ,"לא טוב", ביאוש כזה עד כי הוא מתפלש בחברתן האינטימית של החיות?
ההתמודדות עם פרקים אלף ובית בספר בראשית מביא אותנו להכרה בסיפור הנפילה הראשונה, החיסרון המהותי שבבריאה מושלמת. אין מדובר בחטא הקדמון ולא ברצח הראשון, כי אם בחסר הקיומי של האדם.
בערגתו הרוחנית – מטאפיזית.
עם כניסת השבת הראשונה מוצגת בפנינו הבריאה כשלמות ביולוגית ואקולוגית. האדם הראשון, כזכר ונקבה הנטועים בגן עדן, לרשותם כל טוב, ואין להם אלא לפרות ולרבות ולרשת את הארץ על הצומח והחי שבה.
אולם, לאדם הביולוגי כמיהה קיומית, אקזיסטנציאלית, כמיהה השונה במהותה מהצורך בלחם לאכול או בגד ללבוש. זו הכמיהה להגשמה רוחנית חברתית. הגשמה שמבלעדיה, אין לו לאדם טעם בחיים גם אם כל צרכיו הביולוגיים באים על סיפוקם המלא. בכך, שונה האדם מן החיה. הכמיהה הקיומית נענית באפן פרדיגמטי על ידי בריאתה של האישה, אך התורה מלמדת אותנו כי אין מדובר בהמצאתה של נקבה לזכר, שכן השידוך הביולוגי הזה כבר נעשה ביום השישי לבריאה. הזוגיות של אדם וחוה אינה חלק מסדר הטבע; סדר זה נחתם עם כניסת השבת.

הזוגיות הראשונה הנה החריגה העל טבעית הראשונה של האדם; באמצעותה הוא מתעלה מעל סדר העולם החייתי ונעשה אדם. האדם (וכן האישה) מוצא עצמו שלם על ידי התאחדות עם ה"אחר" שבו. ה"עצם מעצמי", שאני בהכרח פשוט או טבעי או מובן מאליו, אלא מענה לקריאה מטאפיזית, לאמת פנימית הקוראת לו ממרחקים.
הזוגיות הזו אינה אלא הצעד הראשון במסע אישי, גופני – רוחני של האדם.
במסורת היהודית מסע זה אינו נזירי, אלא שיתופי. המיניות והמשפחתיות אינם ספיחים לו או מטרדים על גביו, אלא במהותו.
לו יבוא הלומד ויאמר שמא נסובה הכמיהה האקזיסטנציאלית של האדם סביב ספוק מיני בלבד, יבוא אדם הראשון ויעיד בנתנו לאישה הראשונה את שמה הפרטי, חווה, בגין היותה "אם כל חי"; יבואו אבות האומה,
אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ורחל וילמדונו את כאב הצפייה לזרע בר קיימא, כאב אשר זוגיות, גם אם מושלמת, לא מהווה לו תחליף.
לו יבוא הלומד ויאמר שמא נסובה הכמיהה האקזיסטנציאלית סביב מעגל המשפחה בלבד, יבואו דוד המלך ויונתן בן שאול וילמדנו מעלתה של אהבה הנפלאה מאהבת נשים.
מה כן מלמדת אותנו התורה?
התורה מלמדת כי מטבעו של האדם לערוג אחר התפתחות אישית והגשמה רוחנית במיוחד באמצעות יחסים בין אישיים אינטימיים.
המדרש באבות דרבי נתן (נו' א' פרק ח') מבאר את המימרא בפרקי אבות "קנה לך חבר":
"וקנה לך חבר כיצד מלמד שיקנה אדם חבר לעצמו שיאכל עמו וישתה עמו
ויקרא עמו וישנה עמו ויישן עמו ויגלה לו כל סתריו סתרי תורה וסתרי דרך ארץ"
הורות הייתה ערך מרכזי ביהדות התלמודית, ותלמידי החכמים המתוארים לעיל היו קרועים בין חיי התורה לבין נסיעות חטופות, לעתים אחת לכמה שנים, אל האישה והילדים. חז"ל לא היו הראשונים ולא האחרונים שניסו למצוא חבור בין הכמיהה להגשמה רוחנית אופקית, היינו עם בני זוג או עם תוכנית חיים אישית ללא זוגיות, לבין הכמיהה להמשכיות והורות.
ספור הבריאה בששת ימי בראשית מוצג לפנינו כיחידה סגורה, closure בעגה הספרותית. בריאת האישה אינה חלק מסאגה סגורה זו. אין היא אלא צעד ראשון בצעדה האין סופית של האדם בהתפתחותו הרוחנית והאנושית, בחיפוש אחר זוגיות, הורות ורעות. אדם הראשון שמח באשה שהובאה לפניו. אך רבים לא מצאו במודל הזוגיות ההטרוסקסואלי את המענה לצמא הרוחני האישי שלהם.

צמא זו אינו מוסבר ואינו נענה במסגרת ביולוגית נורמטיבית. הכמיהה הקיומית תמיד פתוחה כלפי הפוטנציאל האין סופי שברוח האדם.

היום הזה אנו חוגגים שמחה אנושית.
כל הורות של מסירות, אהבה וחינוך ערכי, היא הורות אנושית.
יתירה מזו, לא כל בן אדם ולא כל אישה תלויים בהורות ביולוגית או הורות בכלל על מנת להגשים את עצמם בחייהם האישים והחברתיים.
זכה מפעל הורות אחרת ליצור מרחב אנושי חדש של הגשמה יצירה והמשכיות.
זכה מפעל "הורות אחרת" בכך שסייע לרבים מאתנו להגשים את ההורות שלהם, דבר לא יכלו לעשותו במסגרות שהיו קיימות עד כה.
הורות אחרת הנה צעד אחד, קטן אולי, אך ממשי, בדרך המוליכה מעולם שהוא "טוב מאד" ל"עולם שכולו טוב".
בערב זה, שותפים אפוא כולנו במעשה בראשית.
בעל התהילים (קכו, 5) אומר ב"שיר המעלות", "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו".
מזמור זה נישא מעל שולחן שבת וחג ועל כן מאפיין את הבית היהודי במיוחד.
ר' שלמה קרליבך זכרו לברכה לימד אותי לקרוא את הפסוק כך "הזורעים בדמעה, ברינה" – אלו שגם רינה, שמחה, תקוה וחזון מתנגנים ברגעי ההיסוס והעמל, אלו הם הזוכים לקצור, ולקצור ברינה. הוא גם חבר לחן מיוחד לדיקציה הזו "הזורעים בדמעה ברינה, יקצורו" יום זה של זריעה, מלווה גם ברינה.

אשריכם ההורים, הילדים וכל המסייעים בידם, ותודה על שזיכיתם אותי בדברי ברכה ברגעים מיוחדים אלו.

צרו קשר 053-4266496

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן