מאת ענת שיקמן, ידיעות אחרונות – מוסף תל אביב, 31.12.1993

"הזרע, היוצא מן האשכים של אבא, עובר אל אימא דרך הפין שלו. כדי לעשות זאת, שוכבים אבא ואימא זה מול זו, והאב שם את הפין שלו בפות של האם. אבל כאשר אבות ואמהות עושים תינוק חדש, הם מרגישים משהו אישי ויפה ומיוחד. לא כמו הצמחים והחיות" ("כיצד באים תינוקות לעולם", אנדריו ס. אנדרי וסטיבן שפ). 

ספר הילדים הקלאסי טרח לציין את הרגשות העזים של אימא ואבא בשעת המעשה, אלה המבדילים אותם מהחיות והצמחים, ולא הזכיר את המובן מאליו: אימא ואבא, שוב בניגוד לחיות ולצמחים, התחתנו בטרם התפנו למצוות פרו ורבו. 

המשפחה הישראלית הממוצעת מעולם לא נחקרה ככזו, אך גם בלי מחקר יודעים חוקרים חברתיים להגיד שמשנות ה-50 הפכה החברה הישראלית לבעלת אוריינטציה משפחתית מובהקת. רק 2.5% מהאזרחים לא נישאו אף פעם עד גיל 56. מאמצע שנות ה-80 התפתחה תופעת החד-הוריות, שהחלה לכרסם במוסד הנישואין הקדוש. 

נכון שרחל סבוראי מרביבים, שהלכה עם מאיר הר-ציון לפטרה, עשתה זאת כבר מזמן, כשהביאה לעולם שלושה ילדים מחוץ לנישואין – הצעירה בהם עכשיו בת 25 – אבל היא בהחלט הייתה אז יוצאת דופן. מה שקשה להגיד על אמהות חד-הוריות היום. כרגע יש כ-8000 כאלה, ומדי שנה עולה מספרן ב-10%. 

סופרי הילדים הדביקו את הקצב והצליחו להתמודד גם עם התופעה הזאת, אבל קשה לקנא בחלוצים מתוכם, שיצטרכו להסביר לדור הבא את היצור המשפחתי החדש, שהולידו גידי שביט ורחל בר-אור: דו-הורות.

שניהם עובדים סוציאליים. שביט מטפל משפחתי, בר-אור מטפלת פרטנית ופסיכותרפיסטית. היא הסתכלה על חברותיה החד-הוריות והרגישה במצוקתן. הוא גילה שהמשפחה הממוצעת כבר לא בהכרח בנויה מאבא, אימא, שני ילדים וכלב (בדרך כלל פודל). ביחד המציאו את הרעיון המהפכני והמורכב שתמציתו: יש אבא, יש אימא, יהיה גם ילד. לאהבה ולזוגיות אין שום קשר לזה. 

למימוש הרעיון הקימו בת"א את "המרכז להורות אחרת", "שותפות בהורות אינה בהכרח נישואין", כתבו על כריכת הפרוספקט שהנפיקו. למרכז שלהם יגיעו אנשים שרוצים ילדים, אבל לא רוצים או לא מוצאים בן זוג. לאחר ראיון סינון ראשוני הם ייכנסו לרשימת שמות של גברים ונשים, המעונינים בשיטת ההורות האחרת ויקבלו בעצמם רשימה כזאת. במקום גם יתקיימו סדנאות קבוצתיות להסבר הרעיון ולדיון בהיבטיו, כולל הרצאות של גניקולוג ועורכת דין. זוגות שיחליטו להתמזג לצורך הפרויקט – והם לא חייבים לעשות זאת בדרך המקובלת, גם אימוץ וגם הפריה באים בחשבון – יחתמו בעזרת עורכת הדין על חוזה, בו הם מסכמים על הדרך המשותפת בה יגדלו את הצאצא. אלה שיצליחו בביצוע הפרויקט, יוכלו להשתתף גם בקבוצות תמיכה והדרכה להורים בשיטת הורות אחרת.

שביט ובר-אור, שניהם אגב נשואים עם ילדים, החלו לשווק את הרעיון בין חברים ובין גופים שונים, כמו ועדות יחידים בקיבוצים והאגודה לזכויות הפרט. בעקבות הופעה טלוויזיונית קצרה בשבוע שעבר אצל מני פאר פנו אליהם מתעניינים נוספים. כיום רשומים במרכז כמה עשרות הורים פוטנציאליים. כ-15 מהם ישתתפו בסדנה הראשונה , שתיפתח בעוד כשבועיים.

גידי שביט, קמים בוקר אחד ומחליטים לשנות את הסדר הקיים?
אני מרגיש את העניין הזה כבר שנתיים-שלוש, בערך מאז שנפלה החומה בברלין.

איפה הקשר?

כבר לא ברור מאליו מי הטובים ומי הרעים. אני מקווה שאני לא נשמע מתפלסף מדי. העניין הוא כזה: בהסתכלות המקצועית שלי ראיתי המון מבנים משפחתיים, וכולם הפכו ללגיטימיים. ראיתי כאלה שהתחתנו והתגרשו שלוש פעמים.

עם אותו בן זוג?

לא, אבל הכרתי גם זוג שהתחתן והתגרש פעמיים, ולא ברור אם זה הסוף. מתוך מפגש עם כל כך הרבה סוגים שאלנו את עצמנו אם יש סוג נוסף, לגיטימי, שגם יכול להיות פונקציונלי יותר. רחלי התחילה את כל הרעיון מהסתכלות על אמהות חד-הוריות, שגידלו את הילד בלי אבא. הכל נורא צפוף להן, כולל הרגשות, ויש כמובן גם הבעיות כלכליות. קשה לגדל ילד לבד. חשבנו על הנושא בטיימינג של היום. רק לאחרונה פורסם שבאנגליה, ב-30 אחוז מהמשפחות שמגדלות ילדים בני הזוג לא נשואים. בישראל אולי זה קצת שונה, כי אצלנו העניין של המסורת והפחד ממה יגידו ההורים חזק יותר, אבל גם כאן יש מכל הסוגים.

אתם בעצם מציעים מבנה חברתי חדש לחלוטין.

המבנה המשפחתי הקיים, הנישואין, הוא המצאה חברתית, תחנת מעבר לצורך מימוש הרצון להיות הורה, שהוא צורך בסיסי של האדם. זו התיאוריה הסוציו-ביולוגית. הקיום של האדם הוא בהמשכיות שלו בדורות הבאים. הרצון להיות הורה נובע גם מהרצון להשפיע הלאה, להעמיד דורות שאני חינכתי. 

הצורך הזה עובר בתחנה משנית של נישואין, שהיא איזושהי תחנה שהחברה המציאה. רוב האנשים משתמשים בה, ואני מתפרנס מזה יפה, אבל לא כולם רוצים, או לא כולם יכולים, לעבור דרכה. 

חלק פתרו את הבעיה בהקמת משפחה חד-הורית, שיש לה את הבעיות שלה. אנחנו מציעים אלטרנטיבה נוספת כדי שאותם אנשים, שלא רוצים או לא יכולים להתחתן, יוכלו לממש את הצורך בהמשכיות. אנחנו מפרידים את הזוגיות מההורות ואומרים: בואו נגיע להסכם הורות משותף, למרות שאנחנו חיים בנפרד אחד מהשני.

״אנחנו מפרידים את הזוגיות מההורות ואומרים: בואו נגיע להסכם הורות משותף, למרות שאנחנו חיים בנפרד אחד מהשני״

"השרירים בגופה של אימא עזרו לך לצאת דרך הפות שלה. זהו אותו פתח אשר דרכו נכנס זרעו של אבא כשהפרה את הביצית. גם הרופא עזר לך לצאת. וכך נולדת. כשיצאת מגופה של אימא, לא היית זקוק עוד לחבל הטבור. הרופא סילק את החבל, בלי להכאיב לך ולאימא כלל. נולדת רעב, כמו הכלבלבים והחתלתולים, וצריך היה להאכיל אותך. שתית חלב משדיה של אימא או מבקבוק. כך מתחילה משפחה" ("כיצד באים תינוקות לעולם").

ועכשיו אתם באים וקוראים תגר על המשפחה הזאת.
שביט: "זה לא אנחנו שקוראים את התגר. אנחנו אולי הכלי שדרכו מבטאים את הקריאה הזאת. לא אנחנו המצאנו את הביקורת על מוסד הנישואין. אנשים בעצמם פחות ופחות נישאים. אנחנו בסך הכל משהו ראשוני שמבטא צורך קיים".

בר-אור: "מבנה חברתי הוא דבר דינמי שמשתנה לאורך ההיסטוריה. שלמה המלך עם אלף נשותיו לא ישב והקריא כל לילה סיפורים לפני השינה לאלפי הילדים שהיו לו, והם גדלו נורמלי. זה שהחברה שלנו קידשה את מוסד הנישואין נבע מצרכים שלה בזמנים מסוימים, והיום הצרכים האלה משתנים.

ומה עם הצרכים של הילד? מי מבטיח לכם שבשיטה שלכם הילד לא יפגע?
שביט: "עוד לא הוכח בשום מקום שמשפחה חד-הורית היא דבר שמזיק לילד. אם היחידה ההורית יודעת לעשות את הדברים בסדר, גם הילד יוצא בסדר. גם במבנה הקלאסי של משפחה הילדים לא בהכרח מאושרים. למה תינוקות נולדים עם אגרופים קפוצים? כי לכל אחד מהם יש ביד את דגל המטרה שלו. יש, למשל, ילדים שנולדו להוות דבק עבור הורים שלא כל כך הסתדרו. המבנה שאנחנו מציעים קיים בעצם גם אצל זוגות גרושים. 

הדוגמה הזאת לא כל כך טובה. זוגות שהתגרשו רצו וניסו לעשות את זה בשיטה המקובלת, הם לא בחרו מראש לגדל ילד למשפחה מפורקת.
הבאתי את הדוגמה הזאת דווקא בגלל השונות. לגירושין מגיעים עם המון נאחס. בעיות מיניות, למשל, שבכלל לא קשורות לילד. אצלנו מגיעים למצב בלי הנאחס, אלא מתוך הסכמה לגדל במשותף ילד, בלי שיש בין בני הזוג חילוקי דעות על נושא אחר.

פה בדיוק הבעיה. ילד הרי נולד לתוך דינמיקה מסוימת שיצרו בני זוג ששותפים גם בדברים נוספים בחיים. אני מתקשה להבין איך זוג שאין לו שום סוג של דינמיקה כזאת, יצליח לגדל יחד ילד.

איך מגיעים להסכמה? יש כאלה שמגיעים אליה מתוך חיים משותפים. המבנה שלנו מציע אלטרנטיבה: אני בודק מי את, את בודקת מי אני, ונגיע להסכם שותפות בהורות בעזרת עורכת דין שעוסקת בדיני משפחה. התהליך הוא לא נפגשנו כרגע בבית קפה, נעשה ילד ונצא לדרך, אלא מתוך התלבטות ואחריות ועל סמך חוזה.

אתם באמת מאמינים שאפשר לגדל ילד לפי חוזה?
בר-אור: "גם חיי הנישואין מורכבים מאלפי חוזים קטנטנים ויומיומיים. ברגע שאתה לוקח על עצמך מחויבות, אתה נדרש להרבה ויתורים, ומתוך הבשלות הזאת אנשים יגיעו אלינו. אנשים שירצו להבא לגדל ילד ללא נישואין, לא יצטרכו יותר לבקש טובות מאף אחד. יש בן זוג. יש מישהו שווה בשמחות ובבעיות".

אבל מה יהיה כתוב בחוזה הזה?

שביט: "מה שכל זוג ספציפי יחליט לכתוב בו. בעיקרון, הדברים שמובטחים הם לעכשיו. חלק מהחוזה זה בניית כלים להתמודדות בהמשך. אין מלכתחילה טוב ורע, אלא השאלה היא איך מתמודדים עם בעיות ושמחות שיצוצו בהמשך. הסכם ההורות יבנה דרכי התמודדות. הוא יבטיח שכשיהיה מכשול כלשהו, כל אחד מבני הזוג יביא את כל כולו והם יגיעו לסיכום. או שלא".

ואז מה יקרה?
מה שהם יחליטו. הם יכולים, למשל, ללכת לבורר. אני אשמח אם הם יבואו אלינו למרכז, או אם הם יבדקו את זה במסגרות אחרות. כשאימא חד- הורית חשבה לעשות ילד, היא חתמה עם עצמה על חוזה? הסכמים והתחייבויות הם רק הבסיס.

איזה בעיות צפויות לזוגות שיבחרו בשיטה שלכם?

בר-אור: "אני חושבת שהבעיות דומות לאלה שיש בחיי נישואין. גם במשפחה הקיימת יש בעיות זוגיות שמחזיקות מעמד ואפילו מפרות. נקודות החיכוך קטנות יותר במשפחה שאנחנו בנינו, כי אין ויכוח על השערות באמבטיה. המוקד של בני הזוג הוא טובת הילד ולא הבנפיט שלהם, ואז יכולת הפשרה יותר טובה".

שביט: "אבל יש כל מיני מכשולים שצפויים בעתיד. ייתכנו אפילו בעיות כבר בשלב ההריון. למשל, זוג החליט לעשות ילד, אבל האישה מתקשה להיכנס להריון, מה שאולי דורש טיפולים והשקעה כספית. או מה קורה אם הילד לא יוצא בסדר? ואולי לגבר יהיו בעיות פוריות, אבל הוא מוכן להיות אבא לילד מאב אחר, או אפילו לילד מוכן. גם הקומבינציה הזאת אפשרית. או מה יקרה לילד אם האם החליטה לעשות דוקטורט בחו"ל? ומה קורה
אם האימא מעשנת והאבא לא, והוא לא מוכן שהילד ייחשף לעשן סיגריות, אפילו לא בשלב ההריון?

כל מיני דברים כאלה יכולים להוות קושי. יהיו בעיות, כמו שלכל זוג יש, וצריך למצוא דרכים להתמודד איתן".

יש לי הרגשה שהביקוש לשיטה שאתם מציעים יבוא בעיקר מצד הנשים.

שביט: "כי את מגיבה למשהו שקיים בהווה. נכון שהיום יש יותר נשים חד-הוריות, אבל זה בגלל שלגבר העניין יותר מסובך, בגלל שהוא צריך לשכור רחם. מבלי לחטוא בהכללות, נשים וגברים תופסים וחושבים דברים בדרך שונה. בתור מטפל משפחתי, המון פעמים אני מוצא את עצמי מתורגמן לשתי השפות. גברים פחות מבטאים את הרגשות שלהם, אבל זה לא אומר שהם פחות רוצים מהנשים לראות את הילד גדל ומתרוצץ והופך להיות עורך דין. אולי פחות לימדו אותם להגיד את זה".

לאיזה סוג של לקוחות אתם מצפים?

שביט: "בני 32-45, שהפנטזיה שלהם על זוגיות הגיעה כבר לאיזה גבול מתוך רצון או מתוך ניסיון. הגיעה אלינו גם בחורה בת 26, שאמרה שכבר בגילה היא יודעת שהיא לא רוצה להתחתן, אבל היא רוצה להיות אימא. אני חושב שהיא קצת חריגה, ולא דוגמה מייצגת. כמחצית מהפניות שכבר הגיעו אלינו הן מאוכלוסיית ההומוסקסואלים והלסביות. כל הפונים עד כה הם אנשים בעלי השכלה אקדמית גבוהה. אני מניח ומקווה שאנשים שבחרו באופציה הזאת הם כאלה שיכולים כלכלית לממש את הרעיון".

איך תחליטו מי ראוי ומי לא להיות הורה?

כל הפונים יעברו בדיקת סינון ראשונה, שהיא בעצם שיחה. נבדוק למשל את ההלימה בין מציאות לדמיון, בין ביטוי ורבאלי ללא ורבאלי. לא נקבל כאלה עם בעיות נפשיות שאובחנו בשיחה. זו המסננת הראשונה. השנייה היא התשלום. מדובר בדמי חבר של 2,500 שקל, לא כולל מע"מ, עבור סידרת המפגשים והזכות להיות חלק מרשימת ההורים הפוטנציאלים. זה סכום לא קטן, שמהווה אמצעי סינון, כדי שאנשים לא יבואו לדפוק וללכת. אתם בעצם שדכנים מודרניים. אני קורא לזה לתת את ההזדמנות. תפקידה של העבודה הסוציאלית הוא לבדוק את הצרכים ולתת להם מענה. אנחנו מקימים את המענה הזה, שאין כמוהו בארץ וכנראה גם לא בעולם כולו, כדי לתת הזדמנות לגיטימית ולא מנוגדת לחוק לממש את הצורך בהורות. אני רואה את עצמנו כלוחמים.

אתם לא ממש עושים את זה לשם שמים. העסק גם אמור להעשיר אתכם.

זה בהחלט עסק כלכלי, אבל כזה שנותן מענה לצרכים קיימים. גם רופא שיניים רוצה לחיות מהמומחיות שלו, שפותרת מצוקה אנושית. בשביל שמרכז כמו שלנו יהיה קיים, אני צריך לקיים את עצמי, כי אני מניח שהרבנות לא תפרוש את חסותה עלינו.

אפרופו רבנות. מי, להערכתם, יתנגד למרכז שלכם?

שביט: "מתנגדים יכולים להיות כאלה שעשו זאת בשיטה המקובלת והם רוצים להגן על עצמם. יכול להיות שהממסד הדתי יגיד שאנחנו לא בסדר, כי אנחנו מטילים ספק בזוגיות האלוהית. אבל עם כל הכבוד, אנחנו לא המצאנו את השיטה של הורים שלא גרים יחד. על אברהם אבינו נאמר שכשהוא רצה ילד, הוא עבר מהאוהל שלו לאוהל של שרה".

בר- אור: "דווקא ליהדות אין בעיה עם ילד שאימא שלו לא נשואה. ישנה התנגדות מצד כל מיני אנשים, כביכול בשם טובת הילד. לדעתי זה נובע מתוך שמרנות, שהבסיס שלה הוא האמונה שלאישה לא נשואה לא צריך להיות ילד, כי זה לא טוב בשבילו. כשאני מגיעה עם אנשים כאלה לדיון קצת יותר מעמיק, אני מנסה לשכנע אותם, ובדרך כלל גם מצליחה, שיש עוד אלטרנטיבה שאפשר לחיות אתה".

אני דווקא חשבתי על האימא הפולנייה. זאת שאומרת שמתחתנים לא רק עם החתן, אלא עם כל המשפחה שלו. היא תהיה מאוד מאוכזבת בלי מחותנים.

שביט: "ברור שלמשפחת המוצא הממוצעת יהיה מה להגיד. המענה שלי הוא, איזו הבטחה יש בנישואין? תסתכלו על אחוזי הגירושין הגבוהים. המקום של הבבושקה במשפחה החד-הורית הוא מאוד מרכזי, כי האם זקוקה להרבה עזרה. דווקא בשיטה שלנו אנחנו פוטרים את הסבא והסבתא מהדאגה לנכדים ומשאירים להם רק את ההנאה מהם. הנדוניה של משפחת החתן תהיה בכל מסגרת. לבוחרים בדגם שלנו תהיה בעיה עם איזה צד לעשות את ליל הסדר, בדיוק כמו שיש לזוגות נשואים". 

עד כמה השיטה שלכם תהפוך לתופעה?

ההנחה היא שזה יצבור תאוצה, בזכות שתי תופעות: קריאת התגר שיש עכשיו בעולם על מבנה הנישואין ו"הגבריות החדשה". הגבר בחברה המודרנית יותר קשור לילדים, והוא אפילו רשאי לקבל חופשת לידה. הגבר של היום ממלא פונקציות לכאורה לא גבריות, וזה יקדם את השיטה שלנו. מצד שני יש תופעה של חזרה לנורמות קיימות, בגלל האיידס. אני מניח שיהיה איזשהו משחק בין שני הכוחות האלה. בכל מקרה, להערכתי זה יצבור
תאוצה מעבר לתופעה של חד- הורות. אם חד-הורות הייתה מוצר, הייתי אומרת שסלבריטיז כמו דפנה ארמוני משווקים אותו מצוין.

הסלבריטיז יגיעו גם אליכם?

אישה מפורסמת נלחמת כמו כל אישה אחרת לממש את הצורך שלה בהורות. ההבדל הוא שהיא נמצאת בפרונט-ליין של התקשורת. צפוי שסלבריטיז יגיעו גם אלינו, ונשמח, כי הם יכולים לקדם את מה שאנחנו אומרים.

הכנתם את עצמכם גם לאפשרות של כישלון?
היות שמדובר במבנה חברתי, אנחנו יודעים שצריך אורך נשימה. את ההערכה אם זה הצליח או לא נעשה רק מקץ שנתיים מינימום, כי אנחנו מדברים על עסק שהוא לא מהיום להיום, אלא תופעה חברתית שתקבל לגיטימציה בטווח הארוך.

מה ייחשב כהצלחה?
הייתי רוצה להשוות בין מספר הזוגות שמתחברים דרכנו למספר הזוגות הנישאים, אבל אני לא נאיבי עד כדי כך.

בשלב הזה לא צפויה הסתערות

פרופ' שמגר- הנדלמן מעריכה שרוב הזוגות ימשיכו לקיים את המסגרת השגרתית.
סוזן קירשנר מהאגודה לזכויות הפרט חושבת שהרעיון טוב מאוד. הרב מצגר מתנגד בתוקף.

פרופ' לאה שמגר-הנדלמן מהחוג לסוציולוגיה ובית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, שמתמחה בנושא המשפחה, לא פוסלת את הדו-הורות אבל גם לא צופה שהיא תהפוך ללהיט: 

"אנחנו הולכים לקראת יותר חופש בחירה בתחום ההורות והנישואין, שנובע מהשינויים הטכנולוגיים בתחום ההולדה. שיטת הדו-הורות היא אחת מהצורות שבה חופש הבחירה בא לידי ביטוי. מה שמעניין כאן הוא דווקא התלות בעובדים סוציאליים, שמבטאת את רוח התקופה. כבר לא יודעים מה לעשות בלי קבוצת תמיכה. אני לא חושבת שהשיטה הזו תהפוך לתופעה רחבה, כי רוב הסיכויים שמרבית האנשים ימשיכו לרצות שותפות מעבר לגידול ילדים״. 

״לפי הבנתי, מדובר על הגבלת השותפות המשפחתית לעניין אחד, אבל שיתוף בגידול ילדים הוא דבר אדיר. למעשה משתפים תקוות, החלטות, כסף, פעילות ואולי גם יחסי מין. זה דומה להורות גרושה או לתופעה של משקי בית מחולקים, שנפוצה בארצות גדולות – בני זוג שהקריירה מאלצת אותם לגור בנפרד ולהיפגש רק בסופי שבוע".

שיטת הדו-הורות תצליח לדעתך?
קשה לנבא. הסיכוי מותנה בשיתוף הפעולה שבני הזוג יפתחו. הרבה אנשים חושבים שבני זוג צריכים לפתח מערכת יחסים ורק אחר כך ללדת ילד. פה יש ניסיון חדש: הלימוד של שיתוף פעולה יהיה רק אחרי הילד. אין ספק שזה יותר קשה, אבל אולי יש אנשים שזו הטכניקה היחידה לשיתוף פעולה שהם מכירים או מסוגלים לה.

ומה על טובת הילד? 
הילדים הם מסתגלנים גדולים. אין סיבה אובייקטיבית שיהיו להם בעיות במשפחה מהסוג הזה. הבעיות שלהם עלולות להתעורר בעקבות יחס החברה למשפחה כזאת והלגיטימציה שהיא תיתן לה. אני מעריכה שיהיו הרבה מתנגדים לשיטה. החברה הישראלית לא מעריכה חופש בחירה, בוודאי לא בתחום המשפחה.

סוזן קירשנר, דוברת האגודה לזכויות הפרט, תומכת בשיטה החדשנית: "אני חושבת שהדו-הורות היא רעיון טוב מאוד, במיוחד שהכוונה של המרכז היא לא רק לשדך, אלא גם לעזור למעוניינים מבחינה נפשית. יש הרבה אנשים שבאופן אוטומטי מתחתנים ועושים ילדים, גם אם זה לא מתאים להם, ולכן יש הרבה ילדים מסכנים. לעומת זאת יש אנשים שיותר קשה להם ללדת, כי הם לא מצאו פרטנר מתאים או בגלל העדפותיהם המיניות, ובכל זאת הם רוצים ילדים ויש להם הרבה מה לתת להם. השיטה הזאת חושבים שזה רעיון טוב". תקל למצוא פרטנר ולעשות את זה. מעט ההומוסקסואלים והלסביות, אתם הספקתי לדבר על הנושא,

הרב יונה מצגר, רבה של צפון ת"א, נרעש מהרעיון: "שיטת הדו-הורות מנוגדת ליהדות מבחינה דתית, חינוכית וערכית. המרשם היעיל ביותר לטיפוח ילד נורמלי הוא בית שמושתת על הרמוניה זוגית, שנוצרה על ידי נישואין כהלכתם, ולא בית שמושתת על חוזים למיניהם. מה שהם מציעים זו בעצם הורות מכאנית, וכך אי אפשר לגדל ילד. אחר כך יתחילו ויכוחים על עתיד הילד, או שהאב יתאהב באישה אחרת שלא תרצה את הילד, ואז מה יהיה? אני מרחם על הילד הזה. כיוון שזו מדינה דמוקרטית שלא פועלת על פי חוקי ההלכה, אין לנו דרכים למנוע את התופעה, אבל בעתיד עלולות להיות לילד בעיות הלכתיות. הוא לא יהיה פסול חיתון מראש, אבל יידרש להוכיח בוודאות מי אביו אמי אמו״.